כמנהל.ת, בטח הרגשת את זה לא פעם…
את התחושה המתסכלת בסוף יום עבודה, כשסיימת מיליון משימות ופגישות, אבל עדיין יש לך תחושה שלא עשית מספיק.
שלא יצרת מספיק ערך.
לאנשי הצוות שלך, למנהלים שלך ואפילו לא לעצמך.
כי לא הגעת למקומות שבאמת רצית להיות בהם: פורומים של דיונים אסטרטגיים, פיתוח האנשים שלך, תכנון קדימה…וכן גם יותר תקשור ומיצוב שלך למעלה.
זה טבעי. הרי כשהיית עובד.ת מקצועי.ת, ידעת בדיוק איך נמדדת ההצלחה שלך – במשימות שביצעת, בפרויקטים שהשלמת, בתוצרים מוחשיים שיצרת. בתוצאות מיידיות.
אבל בתפקיד הניהולי? פתאום הכל מעורפל יותר.
- איך מודדים "פיתוח עובדים"?
- איך מכמתים "בניית צוות"? השפעה אסטרטגית?
- מה המדד ל"יצירת מוטיבציה"? לתכנית עבודה טובה קדימה?
וכשאין מדדים ברורים, קל ליפול למלכודת – לחזור למוכר, למה שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב: לבצע משימות בעצמנו. להראות תוצאות מיידיות.
כי זה מה שאנחנו יודעים. זה מה שתמיד הצלחנו בו. זה מה שנתן לנו תחושת ערך ומשמעות וודאית.
אבל בואו נדבר על האמת?
כמנהלים/ות, התפקיד שלנו הוא לא לעשות את העבודה. התפקיד שלנו הוא לגרום לאחרים להצליח בעבודה שלהם.
כן, להוביל לתוצאות אבל באמצעות הניהול שלנו, לא הידיים שלנו.
זה דורש שינוי תפיסתי עמוק. שינוי בדרך שבה אנחנו מודדים את עצמנו ואת ההצלחה שלנו.
👈 במקום למדוד את עצמנו במשימות שביצענו, אנחנו צריכים למדוד את עצמנו בהתפתחות חברי הצוות וביכולת של הצוות שלנו לעמוד ביעדים, לשתף פעולה ולפעול יחד לקידום המטרות.
👈במקום להסתכל על התוצאות המיידיות, אנחנו צריכים להסתכל על ההשפעה ארוכת הטווח.
👈במקום לחפש קרדיט מיידי, אנחנו צריכים לבנות תשתיות שיעבדו טוב גם בלעדינו.
👈במקום ללכת למוכר, אני צריכה להצליח להעיז להיות באזורי עשייה חדשים.
נשמע מסובך? נכון, זה לא פשוט.
זה דורש אומץ לשחרר שליטה, להיות סבלניים לתהליכים ארוכי טווח, ולהאמין ביכולת שלנו להשפיע גם כשהתוצאות לא מיידיות.
אבל זה בדיוק מה שיהפוך אותנו למנהלים ומנהלות מצליחים –
כשנבין שהמדד החשוב ביותר להצלחה שלנו כמנהלים – הוא לא במונחים של משימות, אלא במונחים של השפעה על האנשים ועל הארגון.
שנתחיל להבין איך עושים את זה?
בואו נבין איך זה נראה בשטח:
ההשראה למאמר הזה הגיעה משתי שיחות עם מנהלים בכירים, כפופים למנכ"ל:
הראשון סמנכ"ל פיתוח בסטארטאפ אמר לי: "אני רוצה לעשות את הקפיצה שלי בניהול ואני לא יודע איך".
תבינו, הוא כבר עם הטייטל, עם האחריות והסמכות ועדיין נשאב למקומות המוכרים עליהם דיברנו.
כשהמנכ"ל זימן אותו לקחת חלק קבוע בדיון אסטרטגי של המייסדים, הוא התחמק מזה, בתירוץ של עומס.
את האמת? הוא הרגיש מסוחרר בדיונים האלה, חשש שהוא לא תורם ערך וברח:)
אז עכשיו אנחנו עובדים על איך לחזור 'להיות סביב השולחן'.
לא רק פיזית אלא גם לתת בו ערך.
- איך להיערך וללמוד את נושא הדיון
- איך להכין מסרים מרכזיים
- איך להביע את עמדתי ולקחת חלק בדיון?
המנהל השני, VP Marketing סיפר לי שהוא חצי שנה כבר בכיבוי שריפות: מכפה על חבר צוות חלש, מגייס אנשי צוות חסרים – ב"תירוץ" (תאמת מוצדק) של 'הייתי צריך לייצב את הצוות' אבל גם עם מלא מודעות אישית של 'אני בורח לשם וחייב להצליח להתרומם למעלה', מרצפת הייצור.
"אני הולך לשם כי אני מכיר את העבודה ממש טוב וזה נחמד ״ליפול״ אליה – אני גם באמת נותן ערך ברור וגם יש לי איזה success קטן להנות ממנו וזאת גם הזדמנות להרוויח את האמון של הצוות שאני מכיר ת’שטח – אבל אני מבין שגייסו אותי בשביל משהו אחר…"
דיברנו על מה עושים?
מדייקים את המטרות שלי כמנהל הצוות – ונצמדים אליהן
בוחנים מה אני יכול להעביר למי
מוצאים עוד דרכים לפנות לי זמן לנהל: אולי לבחון למה אני יכול להגיד "לא"
מכניסים ליומן שגרות ניהול – פגישות 1X1, בהן תפתח אנשים, תאציל, תבחן התקדמות, תתכנן קדימה
מוצאים הזדמנויות לעלות קומה, אפשר ממש ליזום שיחה פתוחה עם המנכ"ל ולתקשר את הרצון שלך לקחת חלק גם בחשיבה ובתכנון האסטרטגי קדימה.
תיאוריית המעבר הניהולי של יונגר – The Direct-Indirect Leadership Framework
מתארת את המסע הזה בצורה מרתקת:
היא מראה איך אנחנו מתחילים את הקריירה כ'עושים ישירים' (Direct Doers – Self Contributor) – מתמקדים בביצוע אישי ומצוינות מקצועית.
עוברים בתפקיד ניהולי ראשון להיות 'מנהלי משימות'
(Task Managers) – כשאנחנו מתחילים להאציל אבל עדיין נמדדים בתוצאות מיידיות.
ולבסוף מתפתחים ל'מנהלים עקיפים' (Indirect Leaders) – שמובילים דרך אחרים ומתמקדים בפיתוח והעצמה.
זו בדיוק הקפיצה שאנחנו צריכים לעשות – ממדידה של 'מה עשיתי' למדידה של 'איך השפעתי'.
אז מה אתם יכולים לעשות כבר מחר?💪
הנה כמה צעדים פרקטיים שיעזרו לך לעשות את המעבר הזה – ממנהל/ת שעסוק/ה בביצוע למנהל/ת שמוביל/ה צמיחה והתפתחות.
*ברשותך אעבור ללשון זכר, כדי לא לסרבל:)
1. התבוננו:
קחו את היומן שלכם מהשבוע האחרון, והתבוננו בו מזווית חדשה –
אילו מהפעילויות שלכם היו 'עשייה ישירה' (כשאתם מבצעים בעצמכם)?
אילו היו 'הובלה עקיפה' (כשאתם מפתחים, מנחים או מעצימים אחרים)?
מה היחס בין השניים?
2. זהו הזדמנויות:
זהו הזדמנויות להוריד את העשייה הישירה של ביצוע משימות ולהעלות הובלה עקיפה.
סמנו 3 משימות שאתם יכולים להאציל כבר בשבוע הבא, חשבו למי וקבעו מתי תעשו זאת.
זהו 2 פעילויות חדשות לפיתוח והעצמת הצוות שתרצו להוסיף, קבעו אותן ביומן וקבעו לעצמכם זמן הכנה.
3. שנו דפוסים ואזרו אומץ:
חשבו למה תרצו השבוע הקרוב להגיד 'לא' כדי לפנות זמן להובלה?
– פגישה שאתם לא חייבים להיות
בה?
– משימה שביקשו מכם והיא לא חשובה ומקדמת את המטרות
שלכם?
חשבו איפה הייתם רוצים להשתלב כדי להשפיע ואתם לא מעיזים?
– פורומים של קבלת החלטות? פרויקט חדש ואסטרטגי?
– תקשרו את רצונכם לקחת חלק למי שצריך
אז יאללה צאו להשפיע



