האם הדלת שלך כמנהל.ת פתוחה תמיד או נעולה על מנעול?

מחקרים מראים שמנהלים מבלים בממוצע 70% מזמנם בפגישות ובמענה לפניות שוטפות. 
זה משאיר להם מעט מאוד זמן לחשיבה אסטרטגית, תכנון ופיתוח.

והנתונים המטרידים יותר: לוקח למנהל בממוצע 23 דקות לחזור לריכוז מלא אחרי כל הפרעה, כשהמחקרים מראים שמנהל ממוצע מופרע כל 8 דקות.

אבל הנתון המעניין באמת הוא זה: 60% מהפניות שמגיעות למנהלים יכולות היו להיפתר ברמת הצוות, ללא התערבות מלמעלה.

בואו נחזור לאותה מנהלת מהקורס. היא החליטה לנסות גישה חדשה. במקום להיות זמינה תמיד, היא קבעה "שעות קבלה" קבועות – שעה בבוקר ושעה אחר הצהריים.
בשאר הזמן, היא הייתה "לא זמינה", אבל עם הגדרה ברורה למקרי חירום: כל מצב שעלול לעצור תהליך קריטי או לפגוע משמעותית בלקוח.
 מעבר לזה? זה יכול לחכות לשעות שהוגדרו בלו"ז או ל1X1 השבועי.

התוצאות היו מפתיעות. בהתחלה היה קשה לצוות. אבל אט אט, משהו השתנה. העובדים החלו לפתח עצמאות. הם למדו לסמוך על שיקול הדעת שלהם. הם התחילו להתייעץ אחד עם השני. והכי חשוב – כשהם כן נפגשו עם המנהלת, השיחות היו ממוקדות יותר, משמעותיות יותר.

אז מה הפתרון? האם צריך לנעול את הדלת או להשאיר אותה פתוחה לרווחה?

התשובה, לדעתי נמצאת ב 3 דברים ובאיזון בינהם:

1. בפרטים:
מי הם אנשי הצוות שלך, מה הותק והניסיון שלהם.
מהי המשימה, עד כמה היא מורכבת, קריטית ודחופה.

2. במטרה הניהולית שלך:
מה הכי חשוב לך עכשיו: לפתח את הצוות או לעמוד ביעדים? לפנות זמן לתכנון או לשלוט עד הסוף בכל פרט?

3. בהבנה:
נוכחות ניהולית אפקטיבית אינה נמדדת בכמות הזמן שאתם זמינים, אלא באיכות הזמן הזה. זה לא עניין של כמה שעות הדלת פתוחה, אלא מה קורה כשהיא נפתחת ומה נכנס בדלת.