יש שיחה אחת שחשוב מאוד שתעשו אחרי החגים – והיא לא עם הצוות שלכם.
הפעם – היא דווקא עם המנהל.ת שלכם.
כי בחג, כשהיה לכם זמן לחשוב, אני בטוחה שגם אתם הגעתם לכל מיני תובנות והחלטות.
אולי משהו כמו:
"אני חייבת לעשות סדר בתפקידים אצלי בצוות".
או: "אני חייב להוריד מעצמי את האחריות ל…"
או אפילו: "אני לא מוכנה יותר לקבל את זה ש…"
כי יודעים מה קורה כשאנחנו רצים כמו אוגרים על הגלגל?
אנחנו סופגים ומכילים המון דברים. לפעמים אפילו בלגן שהוא לגמרי לא שלנו (כן, אפילו של המנהלים שלנו).
ואז מגיע חופש, כמו שהיה לנו בחגים.
ופתאום יש לנו זמן לעצור, לחשוב, להסתכל על הדברים מהצד.
וואו, כמה בהירות זה מביא!
אבל את התובנות האלה – אסור להשאיר רק בראש שלכם.
צריך לתקשר אותן.
אז את המאמר הזה אני מקדישה לשיחה שכדאי שתעשו ישר אחרי החג דווקא עם המנהל.ת שלכם.ן.
או במילים שלי:
איך מנהלים את המנהל.ת?
בואו נתחיל!
סיפור מהשטח: איך להחזיר את ההשפעה אלייך - ולתקשר את האתגרים שלך
הפעם אני רוצה לספר לכם על טל.
אני מלווה אותה כבר שנה. מנהלת צוות בסטארטאפ, שעושה דרך מדהימה.
היא משלבת ניהול מקצועי עם יכולת גבוהה לייצר קשר בינאישי ולרתום אנשים בגובה העיניים.
השבוע היא הגיעה לפגישה שלנו אחרת לגמרי.
"אני ממש מוטרדת ומתוסכלת ממה שקורה אצלנו בחברה", היא פתחה.
"עזבי את חוסר הוודאות שמלווה אותנו תמיד", היא המשיכה. "אני ממש מרגישה בשבועות האחרונים שאני לא מבינה מה קורה. ובעיקר – שאין לי שום השפעה".
ואז היא פירטה:
"אישרו לי לגייס עובדת חדשה. מצאתי מישהי מעולה, היא עברה שלושה ראיונות…"
"ואז?" שאלתי.
"ואז המנכ"ל פסל אותה. על חוסר ניסיון באיזו אפליקציה – שבכלל לא הייתה בדרישות המקוריות!"
אבל זה לא הכל.
"החליטו בהנהלה על פרויקט חדש", היא המשיכה. "והמנהל שלי פשוט החליט למי לתת אותו בצוות שלי. הודיע לי והכל".
"למרות שהסברתי שזו טעות – כי אותו חבר צוות עמוס בטירוף, ויש אחרים שממש צמאים לאתגר חדש".
"הפרויקט הזה מאד גדול", היא הוסיפה. "הוא יכניס את הצוות ואותי לחוסר איזון, יגרום לי לחזור אחורה להיות האנדס און".
"וזה לגיטימי, אבל מבאס, גם שלא סופרים אותי וגם שאף אחד לא מדבר איתי על המשמעויות. על ההתפתחות שלי".
(הבנתי טוב מאוד על מה היא מדברת).
משם המשכתי ושיקפתי לטל את הנושאים המרכזיים שאני שומעת.
הסברתי לה כמה חשוב שהיא תתקשר אותם ולא תצבור עוד תסכול.
שזו הזדמנות להיות מנהלת משפיעה יותר – גם כלפי מעלה.
ושבסוף רק יעריכו אותה יותר על זה שהיא אומרת מה היא חושבת ועומדת על דעתה.
התכוננו ביחד לשיחה עם המנהל שלה (בדיוק כמו שאני הולכת לפרט לכם עוד רגע בחלק האחרון של הניוזלטר היום).
והיא יצאה עם תכנית פעולה ברורה.
ואני? אני מחכה בקוצר רוח לשמוע איך היה…
למה כל כך קשה לנו לדבר עם המנהלים שלנו?
אתם יודעים מה מעניין? יש בפסיכולוגיה האדלריאנית ממש הסבר למה קשה לנו כל כך לנהל שיחות לא נוחות מהסוג הזה.
לפי אדלר, מה שמניע אותנו זה הערך העצמי שלנו.
זה התדלוק שלנו. המנוע.
זה מה שדוחף אותנו לקחת אחריות, לתרום, להביע דעה – כשאנחנו מרגישים שנקבל מזה ערך.
אבל (והנה הטוויסט המעניין) – זה גם בדיוק מה שמונע מאיתנו לפעול:
החשש לאבד ערך.
זה כמו קרב פנימי: הרצון להרגיש משמעותיים מול הפחד לאבד את הערך שכבר יש לנו.
"אולי הוא יכעס?"
"אולי היא תחשוב שאני עצלנית אם אבקש להוריד אחריות?"
"אולי הוא יחשוב שאני לא מספיק מקצועית?"
אני פוגשת את זה המון בעבודה שלי עם מנהלות ומנהלים.
כל החששות האלה? הם סביר להניח כבר הרבה זמן מעכבים אתכם מלקיים את השיחה הזו.
ואני לגמרי מבינה…
בכלל לא פשוט לנהל שיחה שיש בה כל כך הרבה חוסר וודאות:
איך הדברים יתקבלו על ידי המנהל שלכם?
איך תתפתח השיחה?
איך זה ישפיע על האופן שבו הוא תופס אתכם?
אבל יודעים מה? ה"שקט תעשייתי" הזה? הוא לא יחזיק מעמד.
אם לא נשתף בזמן אמת במה שמפריע לנו, התסכול רק יגבר.
הקונפליקט – בין אם פנימי או חיצוני – רק יתעצם.
אני מאמינה גדולה בתקשורת, בלדבר. כי המחיר של "לא לדבר" יהיה תמיד גבוה יותר מהחששות הלא ודאיים שלנו.
ובסוף? התיאוריה של אדלר מראה לנו שדווקא כשאנחנו מעזים לדבר, להביע דעה, לקחת אחריות – אנחנו מרוויחים ערך.
אז אולי זה בדיוק הזמן להתחיל?
לדבר את מה שמפריע - מדריך לשיחה עם המנהל.ת
אני מתאגרת אתכם לקבוע ביומן או לבקש פגישה עם מנהל.ת שלכם על משהו שמאד מפריע לכם.ן.
פשוט? לא.
הכרחי? מאוד.
איך עושים את זה נכון? הנה כמה טיפים (שלקוחים מתוך קורס חדש שפיתחתי יחד עם לימור בנאש, אפשר לקרוא עליו עוד כאן):
שלב 1# – להיערך לשיחה:
קודם כל – להיכנס לנעליים של האחר: לראות אם יש משהו שאתם מפספסים, לקבל עוד זוויות מבט, להבין את הצד השני.
להסתכל על התמונה מלמעלה – מה האילוצים? מה הדברים שלא קשורים אליכם? מה התמונה הגדולה?
להגדיר מטרות ברורות: מה אתם באמת רוצים להשיג מהשיחה? מה המטרות המרכזיות שלכם?
לחשוב על האווירה: מה אתם רוצים לשדר? איזו אווירה אתם רוצים ליצור בשיחה?
להתאים את סגנון התקשורת: לאפיין איזה טיפוס המנהל שלכם – ומה יעבוד הכי טוב מולו? איזה סגנון תקשורת יהיה הכי מקדם?
להסתכל בעיניים טובות: מה אתם כן מעריכים במנהל שלכם? מתי אתם כן יכולים לסמוך עליו? (זה מעלה אנרגיה חיובית ומוריד אנטגוניזם!)
ורק אז – לדייק מסרים: עכשיו אפשר לחדד את המסרים המרכזיים שחשוב לכם להעביר.
שלב 2# – בשיחה עצמה:
לדבר בשפת "אני": במקום "את כל הזמן מקבלת החלטות על הצוות שלי ולא משתפת אותי", נסו: "אני מרגישה שנלקחות החלטות חשובות לגבי הצוות שלי, שאני לא חלק מהן"
להסביר את המשמעויות: חשוב להבהיר איך זה משפיע עליכם: "זה פוגע ביכולת שלי להגיע לתוצאות שאני רוצה" "זה גורם לי לתסכול ולתחושה שאין לי השפעה על הדברים…"
לזכור – אין "צודק" או "טועה": יש כאן שני נרטיבים שונים לאותה סיטואציה. המטרה היא לא לנצח, אלא להציף את ה"סיפורים" השונים שכל אחד מספר לעצמו.
לייצר סיפור חדש: השאיפה היא להגיע לנרטיב משותף – כזה ששניכם יכולים להסכים לו.
להקשיב באמת: לייצר שיח פתוח שמאפשר להגיע לפתרונות משותפים. לעשות תיאום ציפיות חדש – איך נרצה לעבוד יחד מכאן והלאה?
אם משהו עדיין מאתגר ולא מסתדר? אני כאן בשבילכם. תמיד אפשר לכתוב לי!
בהצלחה!
